"מיכאל אסדו מורה ענק לחיים, יחיד ומיוחד עם רגישות אבסולוטית ועם יכולת מופלאה לראות ולהנחות בגובה העיניים בלי לבקר" (אריק פלציג)

"ב- 1994 היה הסוף של חיי. משפחתי החלה להתפרק, עמדתי לאבד את ביתי ובית העסק שלי וחודשים לא ישנתי. אני אמן ואבדתי את היכולת לדמיין צבעים, הייתי חולה במחלת פרקים שנמצאת בסוף ספרי הרפואה כי אין לה מזור. רופאים ומרפאים פיזיים שפניתי אליהם – כל אחד שלח אותי הלאה כי לא הועילו, או הזיקו. הייתי אבוד.

וכשהגעתי לסוף שלי, הגעתי למיכאל.

באתי לביתו. במבט ראשון הנחתי שבקושי יודע לדבר, כורע ליד מזרון, עם אבן ירוקה על המצח, עושה תנועה של קשת באוויר, ומביט בי ישר לעיניים, ואני העלוב בעיני עצמי, זלזלתי בו.

"שכב", אמר, "מחלה ממארת לא תהייה לך, אבל יש לך דלקת קשה בכבד. אני אינסטלאטור ואשחרר לך את הסתימות. רק תנשום". פעם ראשונה בחיים שקיבלתי מסאז' מגבר, וזה היה טוב כי כל הגוף כאב והוא נגע נכון ובעדינות. כלום לא קרה, אבל נשארתי, כי כבר לא היה אכפת לי מכלום ולא ציפיתי לכלום, ובטיפול השלישי השתנו חיי.

הוא הזמין את "המשלימה שלי" ויכולתי לחוש את רוחה מעליי ו"ממש" לנגוע בה. הייתי בשמים מהרעיון שאני לא לבד ויש לי 'משלימה', ופתאום רעד כל הגוף במהירות עצומה והיטלטלתי בטירוף מצד לצד ובניגוד "לחוקי הטבע" ריחפתי באוויר כשרק קרסולי רגליי נוגעים במזרון… ואז בא שקט שלא ידעתי מימיי.

ושוב ראיתי צבעים, ונעלמה המחלה ש"בסוף ספרי הרפואה", ואפשר היה לראות את זה פיזית על פרקי ידיי, וזה היה מופלא… אבל עוד לא הבנתי מיהו מיכאל עבורי, ולאיזו התחלה חדשה אני בא.

הוא הזמין אותי לסדנא והיו שם 100 אנשים בחדר קטן וצפוף, שאת חלקם הכרתי כאנשים איכותיים מאד.

ואז מיכאל התחיל לדבר ולדבר ואני הייתי בהלם מוחלט. כל החיים אני מבקש בלי לדעת איך לשאול "בשביל מה אני חי", ואף אחד ושום ספר שבעולם לא יכלו לתת לי תשובה, והאיש הכביכול "סתמי" ו"מקרי" הזה, מוריד עליי, על מי שהיה אומלל שמת מצמא במדבר, מבול של חכמת חיים מחיה.

וכשאני שותה בצמא את דבריו, ואני יודע בכל תא בגופי שכל מה שהוא אומר נכון, כי הכול סופסוף מתחבר לי וצלול וברור בפנים, אני ממהר לבקש עט ונייר. ואז, כאילו שאין בחדר המלא הזה עוד 100 אחרים הוא אומר לי "תעביר את העט ליד שמאל"..

זאת הייתה ההתחלה של החיים החדשים שלי. זה היה כאשר הגעתי לתחתית ומתתי, כדי שאסכים לקבל מתנה כמו מיכאל שתדריך אותי במשברים שאני ממשיך ליצור כדי לגדול. נולדתי מחדש ואני גדל נכון, גם אם אני סוטה לפעמים ונזקק לעצתו וטיפולו המסור של מיכאל, שיודע תמיד את מצב רוחי וגופי, גם אם הוא בצד השני של הגלובוס.

אני מוביל את חיי; השלתי משאות כבדים של כעס ואחריות, ואני קל יותר; אינני קורבן, ואינני פגיע; בזכות העברת העט לשמאל, אני יכול סופסוף לכתוב ואפילו שירים נפלאים; הזמן הוא לא אויב אלא מתנה; אני בריא כפי שלא הייתי מימיי ומצעיר מיום ליום; אני חם ורך ורגיש, החיוך אמיתי, השלתי מסכות רבות ומה שבחוץ הוא מה שבפנים; התרחב לי העולם נמחקו הגבולות, ונפתחתי לטעמים ותענוגות אינסופיים, למוכנות ללמוד וללמוד; התמלאתי תשוקה לחיים, אני רואה טוב ויופי וטעם בכל, במיוחד בעת משבר, אני מהלך עם פליאה כאורח בעולם הזה, כמלך שלא צריך למלוך.

אני יכול לומר שכל מה שעברתי עד השנייה הזאת, כולל עצב ואבדן וסבל רב, היה נכון וכדאי בשביל להיות אדם מאושר המתקדם להיות אמיתי ופשוט ונהנה מהשפע של גן העדן שאנחנו נמצאים בו בלי דעת. אני כבר יודע שאני כאן ללמוד ולהיווכח ושכל מה שקיים בעולם הזה ומשמעותי לי, בא ממני. אני לא תלוי באף אחד אחר, וכל אחר קיים ספיישל עבור המסע הרוחני שלי כאדם, וכך גם אני עבור כל אדם אחר. אני יודע שבכל אחד מאתנו טמון כוכב מאיר. אני כבר לא צריך לשאול בשביל מה אני חי, כי מצאתי את מיכאל. אשרי איש כמוני שהגיע לסוף ופגש את מיכאל אסדו.

זהו מורה ענק לחיים, יחיד ומיוחד עם רגישות אבסולוטית ועם יכולת מופלאה לראות ולהנחות בגובה העיניים בלי לבקר. איש ישר ועניו שמדבר אמת מארבעים מימדים, שליח לעזרתנו, שיופיו הרב ביותר בעיניי בכך שלא גבה ליבו ולא רמו עיניו. אשרי מי שהיקום בחר בו להיות תלמידו."

אריק פלציג, הר ציון, ירושלים

Loading...
דילוג לתוכן